בחודש דצמבר 2008, כשנה אחרי שהתאלמנתי במפתיע, התחלתי לפרסם את הטור "חיוך בקצה הדמעה" ב"קפה דה-מרקר" האינטרנטי. באותה תקופה התנהלה נגדנו מערכה משפטית קשה ומתישה. ממשפחה בורגנית הספונה לבטח בין קירות ביתה הפכנו, שני בני ואני, ליחידה קטנה ומלוכדת הנאבקת על שמה הטוב ועל רכושה. השינוי הקיצוני ערער את האופן בו הבטתי ופעלתי בחיים עד אז.

אין דבר שלם יותר מלב שבור, אמר הרבי נחמן, והבדידות היא חברה מצוינת לכתיבה.
היה בי צורך עז לכתוב, אבל לא יכולתי לכתוב משהו "גדול". לא היו לי הזמן ולא הפנִיוּת הנפשית הדרושה. למדתי להתייחס לחיים כאל אוסף של רגעים, לשים לב לשרשרת המחשבות שאנקדוטות זעירות מצמיחות בתוכי ולרשום רשימות קצרות. הכתיבה גיבשה וליטשה את רעיונותיי והזכירה לי מי אני. פרסום הפוסטים אותת לתובע ולבאי כוחו, שקראו גם קראו את שכתבתי, כי אין בדעתי להרים ידיים. וכך, כמו שכתב ג'ון לנון – "החיים הם מה שקורה בזמן שאתה עסוק בלתכנן תכניות" -  גיליתי יום אחד שפיתחתי סגנון ופרסמתי קרוב למאה וחמישים טורים, המלווים את חיי (הסוערים) בשמונה השנים האחרונות. 

לקראת שנת תשע"ז הבאה עלינו לטובה עולה לאוויר האתר שלי האישי – נוֹמִיקָן.
נוֹמִיקָן – www.nomikan.com

לב ליבו של נוֹמִיקָן הוא הבלוג – חיוך בקצה הדמעה.

באתר תוכלו לפגוש גם את "הַקְרַמְפַּמְפּוּלִים", ספרי "המיתולוגי" שרכש עדת אוהדים, בעיקר בקרב נשים המתרגלות יוגה ומדיטציה וילדיהן... להתוודע לשלושת ספרי האמן שיצרתי עם מתי G במקביל להתפתחות ולהבשלת הזוגיות ביננו, ולהכיר גם את ספרנו המשותף הטרי - "ואהבה, מה עם אהבה?" שיוצא לאור בימים אלו.
אני מזמינה אתכם לשוטט באתר, לקרוא, להגיב לרשימות...

בברכה, נעמי ר. עזר

נוֹמִיקָן
www.nomikan.com 

אמשיך לפרסם את הטורים ב"קפה"...