הגעתי ל*זגורה כדי להתקדם בכתיבת ספר עליו אני עובדת זה זמן. הרבה מאחלים לי שתשרה עלי ה**מוזה. למרות שהמוזה נולדה ביוון, אני לא בטוחה שהיא תעשה את כל הדרך המתפתלת בעקלתונים המטפסים ההרים בשביל גברת אחת שהגיעה מארץ הקודש. לכן אני מביאה את החומרים שלי ומתכוננת פשוט לשבת ולכתוב.
![]() המוזות רוקדות
![]() מוזות, סרקופג, מוזיאון הלובר
אני מתמקמת בחדרי המופלא, מדליקה אש באח, מצליחה לא להבעיר את עצמי, ומתחילה לקרוא את הדפים שכבר כתבתי. אני מגלה ש... איך אומר את זה בעדינות, זה לא כתוב כל כך טוב. אני יודעת שאני צריכה זווית חדשה, זאת אחת הסיבות שאני כאן, אבל אין לי מושג איך להתקדם. בהלה תוקפת אותי. אני מטילה את עצמי על המיטה, משתרעת על גבי בפישוט אברים ובוהה בתקרה. התקרה הנה מבנה מורכב של מרישי עץ חום כהה, עשיר, בחלל משולש מעליו נמצא גג משופע עשוי לבני צפחה אפורות. זאת הצורה שבונים מאות שנים, כך מסביר יורגוס, כפופים לחוקי שימור. תוך שאני עוקבת אחר המפגשים בין קורות העץ המסיביות מוחי מתרוקן ואני נרדמת.
****יורגוס מוטרד מכך שהאורחת, משקפי סופרת חמורי סבר רכובים על חוטמה, יושבת בחדרה מבוקר עד ליל. הוא חפץ מאד להאהיב עליה את חצי האי פיליון ולהראות לה את נפלאותיו. וכך בצהרי יום אחד אני מצטרפת אליו לנסיעה לחורפטו, עיירת החוף, מרחק 15 דקות נסיעה מזוגזגת מזגורה.
חוף חורפטו
חוף חורפטו לפני הציפורו
חורפטו במלרע
הדרך מזגורה לחורפטו מתפתלת בין בוסתני תפוחים, זגורה היא אסם התפוחים של הבלקן, אגסים, דובדבנים, ערמונים. בין לבין מציץ הים. אביב, הכל פורח, ראשי ה***שושנים ענקיים, בצהוב עז, ארגמן קטיפתי, וורוד, לבן, האוויר צלול ומבושם, הנשימה נעתקת מרוב יופי. יורגוס שואל – איך מזהים ישראלי? איך? ישראלי נכנס לאוטו סוגר את החלון ומתחיל ללחוץ על כל הכפתורים כדי להדליק את המזגן. כאן אסור לעשות זאת, החלון נשאר פתוח, האוויר מרחיב את הריאות, הריחות נפלאים.
![]()
יורגוס, ידו בכל ויד כל בו, למד כלכלת תיירות. בנוסף לניהול המלון שלו, והכנת אומלטים אווריריים בבוקר וקפה מצוין, הוא מנהל פרויקטים של בניית מספר בתי נופש. אשתו, מרינה, מנהלת השכרה של כעשרים ווילות בגדלים שונים להשכרה לנופש. כרגע היא מחדשת את האתר באינטרנט, ברגע שהאתר יעלה לאוויר, אכניס אותו לכאן. אני מוצאת את עצמי בסיור בתי נופש, נקיים, מאובזרים גינות נהדרות, נוף נפלא, בחלקם יש ברכות קטנות, כולם במרחק הליכה ברגל או נסיעה קצרצרה לחורפטו. חורפטו עצמה מתגלה כעיירה קטנטנה, בחורף, זו התקופה בה יורגוס מונה את תושבי המקום "האמיתיים", מתגוררות בה עשר משפחות, המחזיקות בית קפה וטברנה פתוחות, ילדיהן לומדים בזגורה. גם באוגוסט, שיא העונה, המקום אינו צפוף. פועל בו חניון לקרוונים, שנמצא ביער, על החוף. המים צלולים באופן ששכחנו שאפשרי, חלוקי אבנים מרצפים את החוף ואת הכניסה למים.
אני מתיישבת בטברנה מול החוף הריק ומזמינה אוזו, המלצר מתבונן בי אחוז תדהמה, אנחנו לא מגישים כאן אוזו.
![]() ציפורו, לפני ששתיתי אותו
אני חוזרת באוטובוס הריק לזגורה, ונכנסת לסופרמרקט לקנות תפוחים . בתור לקופה אני רואה על המדף בקבוקונים חמודים, על התווית הכתובה ביוונית מצוירים שלושה דובדבנים. אני מחליטה שזהו שרי דובדבנים. איננו חובבי שרי, אבל הבקבוקון מוצא חן בעיני. מאוחר יותר בכל זאת אתעניין אצל יורגוס
נו, זה לא דובדבנים זה?
שבועיים עם המונמילים כתובות ומעט מילים מדוברות. ללא הצורך לרצות, להתחשב, לעשות למען אחרים, לחשוב על אחרים, לטפל בתחזוקת הבית... נטו אני, והכתיבה, שהיא חלק מאותו "אני", שמתגלה בעירומו ב"לבד" שבחרתי. תחושת עצמיות מפעמת , צלולה, ברורה, משמחת. "הכל בסדר".
בוקר אחרון, אני בגינה עם כוס קפה והציפורים המזמרות, מחלחלת לגופי את כל החוויה, לקחת איתי ארצה. יורגוס החליט לתת לגינה צורה חדשה. שלושה פועלים עומדים ודנים כיצד להניח אבן מסוימת, דיבורם שקט ונינוח אם כי ברור שאינם מסכימים איש עם רעהו. מגיע אדם נוסף, מנהל העבודה כנראה. איש בתורו מתכופף ומניח את האבן בצורה מעט שונה. האחד מתיישב ומביט, השני מדליק סיגריה, הם מסתכלים וחושבים, מחליפים כמה מילים, ושוב אחד מהם משנה את מקומה של האבן. יורגוס מגיע, כל אחד מהפועלים מסביר את עמדתו כלפי האבן המסוחררת מהזוויות המוצעות להעמדתה על חברתה שכבר מצאה את מקומה. כעת עומדים חמישה גברים ומתבוננים באבן. סופו של דבר מתקבלת החלטה והאבן מוצאת את מקומה. דמוקרטיה של ממש. אחד הפועלים מוריד את המזוודה של הגברת המבוגרת עם לפטופ ומזוודה. חיבוק חם ליורגוס / יורגו / יוריוס והביתה.
באוטובוס מוולוס לאתונה אני מחליטה להפוך לזגוריינית, לעולם לא אתן עוד לדבר להרגיז אותי, אהיה עליזה ושמחה בחלקי. "אפקט זגורה!!!" תהיה סיסמא פרטית שלי, אותה אלחש (או אשאג) בשעת הצורך, כמו הסיסמאות של הילדות גיבורות העל (החטובות להפליא) בסרטים המצוירים בהם אני צופה עם נכדתי. [
*זגורה - ראה פוסט קודם http://www.nomikan.com/?p=1892 |