כמה חם בארץ? אני שואלת, כמו באח שלך, עונה עידית

הגעתי ל*זגורה כדי להתקדם בכתיבת ספר עליו אני עובדת זה זמן.

הרבה מאחלים לי שתשרה עלי ה**מוזה. למרות שהמוזה נולדה ביוון, אני לא בטוחה שהיא תעשה את כל הדרך המתפתלת בעקלתונים המטפסים ההרים בשביל גברת אחת שהגיעה מארץ הקודש. לכן אני מביאה את החומרים שלי ומתכוננת פשוט לשבת ולכתוב.

המוזות רוקדות

מוזות, סרקופג, מוזיאון הלובר

אני מתמקמת בחדרי המופלא, מדליקה אש באח, מצליחה לא להבעיר את עצמי, ומתחילה לקרוא את הדפים שכבר כתבתי. אני מגלה ש... איך אומר את זה בעדינות, זה לא כתוב כל כך טוב. אני יודעת שאני צריכה זווית חדשה, זאת אחת הסיבות שאני כאן, אבל אין לי מושג איך להתקדם. בהלה תוקפת אותי. אני מטילה את עצמי על המיטה, משתרעת על גבי בפישוט אברים ובוהה בתקרה. התקרה הנה מבנה מורכב של מרישי עץ חום כהה, עשיר, בחלל משולש מעליו נמצא גג משופע עשוי לבני צפחה אפורות. זאת הצורה שבונים מאות שנים, כך מסביר יורגוס, כפופים לחוקי שימור. תוך שאני עוקבת אחר המפגשים בין קורות העץ המסיביות מוחי מתרוקן ואני נרדמת.
המחשב מביט בדאגה בגבירתו השרועה על המיטה ומתחיל לחשוש שלשווא גררה אותו לכאן מפינת העבודה בבת ים שדווקא חביבה עליו עד מאד. כשאני מתעוררת התקרה עדיין במקומה אבל מוחי במקום אחר ואני יודעת בדיוק מה עלי לעשות. אני מתנפלת על המחשב ומתחילה לכתוב. הטקס המוזר הזה מתרחש מספר פעמים ביום.
המחשב תמה, בבית היא לא עושה את זה. בבית היא הולכת ומעמידה מכונת כביסה, מכינה סלט חסה, עורכת רשימת קניות, מפטפטת עם מתי G. וזונחת אותו בפינת העבודה. הוא מקווה שהיא תאמץ את הטקס המשונה כשגרת עבודה גם כשיחזרו הביתה, הוא אוהב כשהיא מתנפלת עליו ומתקתקת לתוכו את כל המרץ הזה.

****יורגוס מוטרד מכך שהאורחת, משקפי סופרת חמורי סבר רכובים על חוטמה, יושבת בחדרה מבוקר עד ליל. הוא חפץ מאד להאהיב עליה את חצי האי פיליון ולהראות לה את נפלאותיו. וכך בצהרי יום אחד אני מצטרפת אליו לנסיעה לחורפטו, עיירת החוף, מרחק 15 דקות נסיעה מזוגזגת מזגורה.
אגב, זגורה במלרע, הדגש על ה"רה", כך גם חורפטו במלרע, דגש על ה"טו". ועוד הבהרה לשונית – אני שואלת את יורגוס – מה שמך? אני שומעת פעם יורגו ופעם יורגוס. הוא מסביר –השמות של הגברים היוונים מסתיימים באות "S" -קוסטס, ניקוס, יורגוס. השם הרשמי הוא יורגוס ונכתב עם האות S בסופו, כאשר שואלים אותו מה שמו הוא עונה יורגוס, אבל כאשר אני פונה אליו אני משתמשת ב – יורגו, כך לגבי כולם. כדי לבלבל יותר, אני שומעת יום אחד מישהו קורא לו - יוריוס. מה זה? אני שואלת, זה ממש ממש רשמי עונה לי יורגוס / יורגו / יוריוס שהאנגלית בפיו מתנגנת בנעימה יוונית, מלווה בתנועות גוף מעוגלות ואיטיות המסגירות את אהבתו הגדולה למקום בו נולד ובו הוא חי. כפר ששומר על הקצב וטעם של זמן אחר.

חוף חורפטו

חוף חורפטו לפני הציפורו

חורפטו במלרע

הדרך מזגורה לחורפטו מתפתלת בין בוסתני תפוחים, זגורה היא אסם התפוחים של הבלקן, אגסים, דובדבנים, ערמונים. בין לבין מציץ הים. אביב, הכל פורח, ראשי ה***שושנים ענקיים, בצהוב עז, ארגמן קטיפתי, וורוד, לבן, האוויר צלול ומבושם, הנשימה נעתקת מרוב יופי. יורגוס שואל – איך מזהים ישראלי? איך? ישראלי נכנס לאוטו סוגר את החלון ומתחיל ללחוץ על כל הכפתורים כדי להדליק את המזגן. כאן אסור לעשות זאת, החלון נשאר פתוח, האוויר מרחיב את הריאות, הריחות נפלאים.

יורגוס, ידו בכל ויד כל בו, למד כלכלת תיירות. בנוסף לניהול המלון שלו, והכנת אומלטים אווריריים בבוקר וקפה מצוין, הוא מנהל פרויקטים של בניית מספר בתי נופש. אשתו, מרינה, מנהלת השכרה של כעשרים ווילות בגדלים שונים להשכרה לנופש. כרגע היא מחדשת את האתר באינטרנט, ברגע שהאתר יעלה לאוויר, אכניס אותו לכאן. אני מוצאת את עצמי בסיור בתי נופש, נקיים, מאובזרים גינות נהדרות, נוף נפלא, בחלקם יש ברכות קטנות, כולם במרחק הליכה ברגל או נסיעה קצרצרה לחורפטו. חורפטו עצמה מתגלה כעיירה קטנטנה, בחורף, זו התקופה בה יורגוס מונה את תושבי המקום "האמיתיים", מתגוררות בה עשר משפחות, המחזיקות בית קפה וטברנה פתוחות, ילדיהן לומדים בזגורה. גם באוגוסט, שיא העונה, המקום אינו צפוף. פועל בו חניון לקרוונים, שנמצא ביער, על החוף. המים צלולים באופן ששכחנו שאפשרי, חלוקי אבנים מרצפים את החוף ואת הכניסה למים.

אחרי הציפורו

אני מתיישבת בטברנה מול החוף הריק ומזמינה אוזו, המלצר מתבונן בי אחוז תדהמה, אנחנו לא מגישים כאן אוזו.
- אז מה אתם מגישים?
- ציפורו, זה משקה מקומי, דומה לאוזו אבל אניס מזן אחר.
- יאללה, ציפורו.
הציפורו מגיע בבקבוקון המכיל את המידה המדויקת, כוס לא גדולה, קוביית קרח ומים. מוזגים את הציפורו על קוביית הקרח, ומוסיפים מעט מים, כמו אוזו, כמו עראק, הנוזל הופך לחלבי, והחיים הופכים רכים ושמחים. אני מבקשת לרכוש בקבוקון ציפורו לשמח את ליבו של מתי G., המלצר מביא לי אחד מתנה.

ציפורו, לפני ששתיתי אותו

אני חוזרת באוטובוס הריק לזגורה, ונכנסת לסופרמרקט לקנות תפוחים .

בתור לקופה אני רואה על המדף בקבוקונים חמודים, על התווית הכתובה ביוונית מצוירים שלושה דובדבנים. אני מחליטה שזהו שרי דובדבנים. איננו חובבי שרי, אבל הבקבוקון מוצא חן בעיני. מאוחר יותר בכל זאת אתעניין אצל יורגוס
- מה קניתי?
- רוטב תפוחים לבישול צלי בקר.
אה, טוב שבררתי.

נו, זה לא דובדבנים זה?

 שבועיים עם המונמילים כתובות ומעט מילים מדוברות. ללא הצורך לרצות, להתחשב, לעשות למען אחרים, לחשוב על אחרים, לטפל בתחזוקת הבית... נטו אני, והכתיבה, שהיא חלק מאותו "אני", שמתגלה בעירומו ב"לבד" שבחרתי. תחושת עצמיות מפעמת , צלולה, ברורה, משמחת. "הכל בסדר".

ידיד לטייל איתו

בוקר אחרון, אני בגינה עם כוס קפה והציפורים המזמרות, מחלחלת לגופי את כל החוויה, לקחת איתי ארצה. יורגוס החליט לתת לגינה צורה חדשה. שלושה פועלים עומדים ודנים כיצד להניח אבן מסוימת, דיבורם שקט ונינוח אם כי ברור שאינם מסכימים איש עם רעהו. מגיע אדם נוסף, מנהל העבודה כנראה. איש בתורו מתכופף ומניח את האבן בצורה מעט שונה. האחד מתיישב ומביט, השני מדליק סיגריה, הם מסתכלים וחושבים, מחליפים כמה מילים, ושוב אחד מהם משנה את מקומה של האבן. יורגוס מגיע, כל אחד מהפועלים מסביר את עמדתו כלפי האבן המסוחררת מהזוויות המוצעות להעמדתה על חברתה שכבר מצאה את מקומה. כעת עומדים חמישה גברים ומתבוננים באבן. סופו של דבר מתקבלת החלטה והאבן מוצאת את מקומה. דמוקרטיה של ממש.

אחד הפועלים מוריד את המזוודה של הגברת המבוגרת עם לפטופ ומזוודה. חיבוק חם ליורגוס / יורגו / יוריוס והביתה.

ככה לא אגיע רחוק

באוטובוס מוולוס לאתונה אני מחליטה להפוך לזגוריינית, לעולם לא אתן עוד לדבר להרגיז אותי, אהיה עליזה ושמחה בחלקי. "אפקט זגורה!!!" תהיה סיסמא פרטית שלי, אותה אלחש (או אשאג) בשעת הצורך, כמו הסיסמאות של הילדות גיבורות העל (החטובות להפליא) בסרטים המצוירים בהם אני צופה עם נכדתי.
באוטובוס,  נסיעה של ארבע שעות , יושבת לפני עלמת חמד ומדברת בטלפון, הרמקול פתוח, כל הדרך. מאחורי יושב נער שמכחכח בגרונו ומושך בחוטמו כל חמש דקות (מדדתי). מגיעה לאתונה, שדה התעופה, שער העלייה לטיסה, אל על, שור ישראלי מצוי מנסה לעקוף אותי, נושף בעורפי, "אני עצבני", בשלווה זגוריינית אני חוסמת אותו, וכל אותו זמן אני ממלמלת – "אפקט זגורה, אפקט זגורה". אלא שמשהו השתבש, אפקט זגורה הולך ומתפוגג ואזהרת ג'ננה נשמעת .
אויה, אויה, אני חוזרת ארצה אותה נומיקן שיצאתי.
אבל המחשב מרוצה, הוא שומר על חומר כתוב היטב.
המשך יבוא...

[ הגעתי הביתה

*זגורה - ראה פוסט קודם http://www.nomikan.com/?p=1892
**מוזה – מתוך ויקיפדיה - במיתולוגיה היוונית, תשע המוזות היו אלות היצירה, האמנויות והמדעים, פטרוניות תחומי המחול, המוזיקה, ההיסטוריה, הספרות, המחזאות והאסטרונומיה. תשע המוזות הונהגו על ידי אפולו, אל האור, היופי והאמנויות, ויחדיו הן הנעימו את זמנם של אלי האולימפוס בנגינה, בזמרה ובריקוד. עיקר תפקידן היה להעניק השראה ליוצרים השונים, בעיקר למשוררים, למוזיקאים ולפילוסופים.
לפי דברי הסיודוס בספרו תאוגוניה, תשע המוזות היו בנותיהם של זאוס, ראש האלים, ומנמוסינה, אלת הזיכרון. המיתוס מספר שזאוס ביקר את מנמוסינה במשך תשעה לילות רצופים, ובכל לילה תינה אהבים עימה. מנמוסינה התעברה מביקורים ליליים אלו, וכעבור כשנה ילדה לזאוס תשע בנות, הן תשע המוזות.
*** שושנים, השם הנכון היום הוא ורד, אבל אני גדלתי על השיר "ערב של שושנים" , ובכלל, המילה שושנה מממלאת את הפה חושניות של ששש, וכאן – "כל שושן מלמיליאן".
****יורגוס, הבעלים הצעיר של המלון הקטן והמקסים, "ארקונטיקו סטמו" בו אני שוהה, בכפר זגורה, בחצי האי פיליון ביוון - https://www.stamou-hotel.com/en/